רנה דקארט - Renè Descartes

רנה דקארט היה פילוסוף שבעבודתו "הגאומטריה" החיל את חוקי האלגברה על הגאומטריה, וממנה צמחה הגאומטריה הקרטזית של היום.

דקארט התחנך במכללה הישועית של לה-פלש. הוא החל ללמוד במכללה בגיל שמונה, חודשים מעטים לאחר שנפתחה - בינואר 1604. למד שם עד 1612 את המקצועות הקלסיים; לוגיקה ופילוסופיה על פי אריסטו. כן למד מתמטיקה מתוך ספרי קלאביוס. בריאותו הרופפת זיכתה אותו באישור מיוחד להישאר במיטה עד 11 בבוקר, והוא שמר על זכות זאת כמעט עד יום מותו.

בעקבות הלימודים בבית הספר הבין דקארט עד כמה מועטות ידיעותיו, המקצוע היחיד שמצא בו הנאה היה מתמטיקה.אחר כך, כל חייו הייתה המתמטיקה נקודת מוצא לעבודתו המדעית.

דקארט שהה זמן מה בפריס, כנראה בגפו רוב הזמן, והחל ללמוד באוניברסיטת פואטייה (Poitiers).  בשנת 1616 קיבל תואר במשפטים באוניברסיטת פואטייה והתגייס לבית הספר הצבאי בברדה. ב- 1618 החל ללמוד מתמטיקה ומכניקה בחסותו של מדען הולנדי, אייזק ביקמן שמו. דקארט החל לחפש אחר מדע אחיד לטבע כולו. בתום שנתיים בהולנד יצא למסע באירופה, וב- 1619 התגייס לצבא בוואריה.

מ- 1620 עד 1628 נדד דקארט באירופה. שהה בבוהמיה (1620), הונגריה (1621), גרמניה, הולנד וצרפת (1622- 1623). הוא שהה בפריס ב- 1623 ויצר קשר עם מרסן, קשר חשוב שחיבר אותו לעולם המדע שנים רבות. מפריז המשיך לאיטליה, שם שהה בוונציה ואז חזר לפריס (1625).

ב- 1628 עייף דקארט מהמסעות הממושכים והחליט להשתקע. השקיע מחשבה מרובה בבחירת המקום המתאים לו ביותר, לבסוף בחר בהולנד. נראה שלא התחרט על החלטתו בעשרים השנים שאחר כך.

זמן קצר לאחר שהתיישב בהולנד החל דקארט במחקרו הגדול הראשון בפיזיקה, המחקר כמעט הושלם כאשר הגיעו לאוזניו החדשות שגלילאו הורשע והוטל עליו עונש של מאסר בית. דקארט החליט, כנראה בחכמה, שלא להסתכן בפרסום מחקרו. רק אחרי מותו פורסם המחקר, בחלקו בלבד. במילים אלה הסביר מדוע חזר בו מכוונתו לפרסם את המחקר:

"...כדי שאוכל לבטא את שיקול דעתי ביתר חופשיות, בלי שיהיה עליי להסכים לדעת מלומדים או לסתור אותה, החלטתי להשאיר את העולם הזה כולו להם ולדון אך ורק במה שהיה מתרחש בעולם חדש, אילו היה נברא בידי האל... והיה מאפשר לו לפעול לפי החוקים שהוא קבע."

בהולנד היו לדקארט כמה חברים-מדענים חדשים וכן המשיך לשמור על קשר עם מרסן. נמשכה גם חברותו עם ביקמן.

חבריו של דקארט דחקו בו לפרסם את רעיונותיו ,ואף שהיה נחוש בדעתו שלא לפרסם את "La Monde”, כתב מחקר מדעי שכותרתו: "מאמר על המתודה כדי להדריך היטב את השכל וכדי לבקש את האמת במדעים". שלושה נספחים לעבודה זו הם הגאומטריה, דיופטריקה, אותות השמים. המחקרים פורסמו בליידן ב- 1637.

העבודה מתארת את מה שדקארט מחשיב לשיטות למידה מוצלחות יותר מהמוצגות בלוגיקה לפי אריסטו. לפי דקארט רק המתמטיקה ודאית, ולכן הכול צריך להתבסס על מתמטיקה.

דיופטריקה היא עבודה בנושא אופטיקה, ואף על פי שדקארט לא מצטט בה מדענים קודמים, מעט מאוד מהכתוב בה הוא חדש. על כל פנים, גישתו - דרך הניסוי - היא לבדה תרומה חשובה.

אותות משמים היא עבודה במטאורולוגיה, וחשיבותה שהיא הראשונה המנסה להציג את חקר מזג האוויר על בסיס מדעי. ואולם רבות מטענותיו של דקארט, לא זו בלבד שהן שגויות, אלא היו יכולות להתגלות שגויות כבר אז, לו היה עושה כמה ניסויים פשוטים. לדוגמה, רוג'ר בייקון הראה בניסוי את הטעות הנפוצה בהנחה שמים שהורתחו קופאים מהר יותר. אך לטענת דקארט:

"... ואנו רואים בניסוי שמים אשר הוחזקו זמן מה מעל להבת-אש, קופאים מה יותר ממים שלא עברו את התהליך הזה. הסיבה לכך היא שבחימום מורחקים החלקיקים שיכולים להתקפל ולהתכופף ביתר קלות, ונותרים רק החלקיקים הקשיחים יותר."

למרות הטעויות הרבות, התפתחה המטאורולוגיה לאחר פרסום "אותות משמים" ובעיקר בעבודותיהם של בויל, הוק והאלי.

הגאומטריה היא ללא ספק החלק החשוב ביותר בעבודתו. אלה עיקריה:

1. דקארט עושה צעד ראשון לקראת תורת המשתנים, שבשלבים מאוחרים יותר מנתקת את הקשר למערכת הייחוס ומבטלת שרירותיות.

2. האלגברה מאפשרת לזהות את הבעיות הטיפוסיות בגאומטריה ולאחד בעיות שבצורתן הגאומטרית לא נראה הקשר בניהן.

3. האלגברה מביאה אל הגאומטריה את העקרונות הטבעיים ביותר של חילוק ואת ההיררכיה הטבעית ביותר של השיטה האלגברית.

4. לא רק ששאלות בצורתן הגאומטרית פתירות וניתנות ל"יישוב אלגנטי" בעזרת האלגברה המקבילה, אלא שבלעדיה לא היה אפשר לפתור אותן כלל.

ייתכן שכמה מהרעיונות שב"הגאומטריה" לקוחים מעבודתו המוקדמת של אורסמה, אבל בעבודתו של אורסמה לא נזכר הקשר בין האלגברה לגאומטריה. וואליס בספרו אלגברה (1685) תוקף את דקארט וטוען שהרעיונות שהוא מציג הועתקו מעבודתו של הריוט..

נראה שאין סיבה של ממש להצדיק את התקפתו של ואליס, שכנראה נעשתה בחלקה מתוך רגשות לאומיים. על כל פנים,  ייתכן כי עבודתו של הריוט, שעניינה משוואות, אכן השפיעה על עבודתו של דקארט שתמיד טען בתוקף אך לא בכנות, כי שום דבר בעבודותיו לא הושפע מעבודות זולתו.

ספרו של דקארט "הרהורים על פילוסופיה ראשונית" פורסם ב- 1641, והוא פונה אל הפילוסוף והתאולוג. הספר מורכב משישה "הרהורים"; על הדברים שאולי אנו מטילים בהם ספק; על טבעה של הרוח האנושית, על אלוהים: על קיומו, על האמת והטעייה, על חיוניותם של הדברים החומריים, על קיומם של הדברים החומריים ועל הפרדה ממשית בין הנפש והגוף של האדם. מדענים רבים התנגדו לדעותיו של דקארט,

המקיפה ביותר בעבודותיו של דקארט – "עקרונות הפילוסופיה", פורסמה באמסטרדם ב- 1644. בארבעה חלקים;  עקרונות הידע האנושי, עקרונות הדברים החומריים, על העולם הנראה, וכדור הארץ, ניסיונו של דקארט להציב את היקום כולו על יסודות מתמטיים, צמצם את המחקר לאחד בלבד: המכניקה.

זוהי השקפה חשובה והיה בה משום התוויית דרך. דקארט לא האמין בפעולה ממרחק. לכן הסיק שלא ייתכן ואקום סביב כדור הארץ, שאם לא כן היה מתאפשר מעבר כוחות בחלל. במידה רבה תאוריה זו של דקארט, שלפיה כוחות פועלים במגע בלבד, מתקבלת על הדעת יותר מהתאוריה על השפעת כוח הכבידה המסתורי הפועל ממרחק.

התאוריה המכנית  של ד'קארט הותירה שאלות פתוחות רבות. הוא הניח שהיקום מלא במין חומר, אשר בגלל תנועה התחלתית, התייצב במערכת של מערבולות הנושאות את השמש, כוכבי השבת, כוכבי הלכת והשביטים בנתיביהם. למרות קשיים בתאוריה של  המערבולות, זו הייתה התיאוריה המובילה בצרפת כמעט מאה שנים, גם לאחר שניוטון הראה שהדבר אינו  אפשרי במערכה דינאמית.

עם זאת אפילו כמה מתומכי הפילוסופיה הטבעית של דקארט, כמו התאולוג המטפיזי הנרי מור, מצאו סיבות להתנגד לתאוריה המכנית שלו. ומור ודאי העריץ את דקארט, שכן כתב:

"עליי לראות את דקארט כמי שחונן באמת בהבנת הטבע, יותר מכל אחד שהעיד על עצמו כך באלף ושש מאות השנים האלה."

מכל מקום, בין 1648 ל- 1649 כתבו השניים כמה מכתבים זה לזה, במכתבים הביע מור בכתב את טענותיו נגד התאוריה של ד'קארט, ואילו ד'קארט לא הסכים עם טיעוניו של מור. מור המשיך ושאל:

"מדוע אין למערבולות שלך צורת עמודים או גלילים אלא אליפסות, שכן כל נקודה על ציר המערבולת היא כמו מרכז שממנו מתרחק החומר השמימי, לפי הבנתי, בדחף קבוע?.. מה מונע מכל הפלנטות להסתובבבמישור אחד (מישור מסלול השמש)? והירח עצמו לא נע במסלול קו המשווה של כדור הארץ וגם לא במסלול מקביל לזה?"

דקארט ביקר בצרפת ב- 1644, בשנה שבה פורסם הספר הרהורים. הוא חזר לצרפת ב- 1647, אז פגש את פסקל והתווכח אתו, טען כי לא ייתכן קיום ריק, ב 1648 חזר לצרפת בפעם השלישית.

ב- 1649 שכנעה המלכה השוודית כריסטינה את דקארט לעבור לשטוקהולם. אך המלכה רצתה לצייר משיקים בחמש בבוקר, ודקארט נאלץ לשנות ממנהגו לקום ב- 11 מדי בוקר. לאחר חודשים מעטים במזג האוויר הצפוני הקר וצעידות לארמון כל יום ב- 5 לפנות בוקר, נפטר דקארט  מדלקת ריאות.

מתוך- http://www-history.mcs.st-and.ac.uk

הדף על דקארט
http://www-history.mcs.st-and.ac.uk/history/Mathematicians/Descartes.html